היהדות והתרבות המערבית: לברוח, לצוף, או להתמודד? (פרק 7)

פרק 7: "להפסיק לצוף בתוך גוש מעורפל" בספר "מה את מבקשת: ספר על אהבה וגוף" מאת הרבנית אוריה מבורך, יועצת הלכה, דוקטורנטית באונ' בר אילן, ומקימת מכון "אפרכסת".

הפתרון שאני מציעה הוא משולש:

מודעות,

אלטרנטיבה,

התנגדות.

הדיון שלנו יחולק לארבעה חלקים: השלב הראשון הוא להכיר את השיחים השונים שמקיפים אותנו, ולהעלות למודעות את הנחות היסוד שלהם. אני רוצה שנצליח סוף-סוף לזהות אותן ולראות איך הן נוכחות בתוך הדברים היום-יומיים ביותר. שהרי, "הנחות יסוד" הן בדיוק הדבר הלא מוצהר, שאנחנו לא מודעים אליו, זה שמחלחל אלינו בלי שנשים לב. כדי להתנגד לרעיון שלפיו מיניות מנוגדת לתמימות, כמו גם לשלל רעיונות אחרים שנפגוש במהלך הספר, צריך קודם כול להיות בכלל מודעת לכך שהרעיון הזה קיים. זה מה שנעשה בחלק הראשון של הספר.

בחלק השני של הספר נציג את מה שאני מכנה "השיח היהודי הבריא", שמציע אלטרנטיבה, אפשרות חלופית, לכל השיחים המקולקלים שמקיפים אותנו. הגישה הזו מבוססת על מקורות חז"ליים, הלכתיים והגותיים. בחלק השני היא תהיה יותר מכוונת לרעיון הצניעות ופחות תעסוק בשמירת נגיעה באופן ישיר. בשמירת נגיעה נעסוק בעיקר בחלק הרביעי.

להפסיק לצוף בתוך גוש מעורפל...

התלבטתי רבות איך לקרוא לגישה הזו, המופיעה בפרקים השני והרביעי, ולבסוף החלטתי לקרוא לה "השיח היהודי הבריא", באופן שמשקף מראש את הכיוון שהספר הזה צועד בו. הספר מבקש לשרטט מתוך המקורות שלנו שיח מיניות בריא, מצמיח ומעצים, ולטעון שכל שאר האלטרנטיבות, האפשרויות החלופיות שמקיפות אותנו, אינן כאלה. לכן, לדעתי השם הכן והמדויק ביותר עבורו הוא "השיח היהודי הבריא" (אני משערת שהכינוי הזה עלול להפריע לאנשים שקשה להם עם עמדות נחרצות, בבחינת "הבריאות והאמת נמצאות רק אצלי, וכל האחרים טועים". בפרק הבא אתייחס לכך).

החלקים השלישי והרביעי מציגים את הביקורת על השיחים המקולקלים, ביקורת שיוצרת אפשרות של התנגדות מתוך בחירה. בחלק השלישי נעסוק בביקורת על שיח השחרור המיני על ארבע גרסותיו, ובחלק הרביעי נעסוק בביקורת על שיח מערבי נוסף, שנכנה אותו בהמשך "השיח השמרני החילוני". דרך הדיון בשיח השמרני החילוני, נעסוק באופן ישיר יותר בנושא של שמירת נגיעה, אהבה, זוגיות.

מכיוון שהספר מיועד גם לנערות בגיל תיכון, נתמקד בשלב הכי בסיסי של עיצוב האהבה בחיים שלנו, שמתחיל אפילו עוד לפני שהיא הופיעה. נדבר בעיקר על איך את יכולה, כבר בגיל 16, להשפיע, ואפילו להשפיע מאוד, על האהבה העתידית שלך. אומנם, השלב הזה מתאים לא רק ל"לפני", אלא גם למי שכבר יש לה אהבה ונמצאת בזוגיות של חברות או נישואין.

כדי לתקן צריך לפעמים לרדת לקליפות, ולפעמים גם לחוש דחייה

כולנו מושפעות מהשיחים שמקיפים אותנו, אבל אני מעוניינת לתת לכל אחת מהקוראות של הספר את הכלים שיעזרו לה להפסיק לצוף בתוך הגוש המעורפל הזה של השיחים השונים, ולהתחיל לחתור לכיוון שהיא רוצה; להחליט אם להשתייך לשיח כזה או אחר, או שמא לחיות חיים של אי-השתייכות, או אפילו של התנגדות אליו.

התנגדות אמיתית, התנגדות מתוך בחירה, יכולה להתרחש רק מתוך הבנה מדויקת למה בדיוק אני מתנגדת. זה אומר גם לרכוש מיומנות של זיהוי: להצליח לזהות את הנחות היסוד גם כשהן מופיעות בתוך משפטים הכי פשוטים ובנאליים, או אפילו בתמונות שנראות לנו לא חשובות וכאילו אין להן כל מסר. נדמה לי שלאחר הקריאה בספר, פתאום הרבה דברים שתיתקלי בהם ביום-יום ייראו לך אחרת לגמרי.

אני משערת שכל הציטוטים שיובאו בספר הזה יהיו מובנים לך, וחלקם גם יהיו בנאליים מאוד. ככל שהציטוט הוא בנאלי יותר, כך זה אומר שהוא יותר מובן מאליו עבורנו, ולכן בעל השפעה חזקה יותר עלינו. אם ציטוט מסוים נחווה אצלך כמוזר או חריג, זה אומר שאת לא לגמרי חלק מהשיח שהוא מייצג. אבל אם נדמה לך ששמעת משהו דומה כבר מיליון פעם, זה כבר אומר שאת מושפעת, שאת חלק מזה.

אז למה לשקף את התרבות מתוך המדיה? למה לא ללכת לספרי הגות מערביים?

הבחירה להציג את השיחים השונים בעיקר מתוך המדיה הפופולרית, ולא מתוך ספרות גבוהה יותר למשל, מבוססת על העובדה הידועה שלפיה למדיה הפופולרית יש שני כוחות שהם הרבה יותר חזקים מכל סוג אחר של מקורות מידע: כוח מעצב תודעה וכוח משקף תודעה.

כוח מעצב תודעה: היות ורבים מאיתנו גולשים בסמארטפונים ונמצאים במגע יום-יומי עם המדיה, היא משפיעה עלינו ומעצבת את התודעה שלנו באופן הרבה יותר אינטנסיבי מאשר מחזות של שייקספיר או ספרי פילוסופיה שאנחנו פוגשים בהם פעם בהרבה זמן, אם בכלל. בנוסף, מחזה תיאטרון, ספר פילוסופיה, יצירת אמנות או כל טקסט שמשתייך לתרבות גבוהה בדרך כלל מצהירים באופן גלוי על המסרים שלהם, או לכל הפחות מבקשים שתפענחי אותם בעצמך. לכן את יכולה להתנגד למסרים של תרבות גבוהה בקלות רבה יותר, כי המסרים פחות או יותר גלויים לנגד עינייך.

לעומת זאת, המדיה הפופולרית של תרבות היום-יום לא נתפסת כמשהו שצריך לפענח. לכאורה, אין מאחוריה שום מסר. אבל האמת היא שיש מסר, הוא פשוט סמוי, ואפילו מי שמצטט אותו לא תמיד מודע אליו. קוראים לזה "אידיאולוגיה סמויה". אידיאולוגיה סמויה פועלת עלינו חזק יותר ומחלחלת אלינו הרבה יותר בקלות. כך יוצא שתרבות היום-יום משפיעה ומעצבת את התודעה שלנו הרבה יותר מהתרבות הגבוהה.

אז למה לשקף את התרבות דווקא מתוך המדיה?

כוח משקף תודעה: המדיה הפופולרית מבוססת על רייטינג, ולכן אנחנו יכולים להיות בטוחים שכל כותרת, טקסט, סרטון או תמונה ש"מתקבלים" להופיע באתרים הפופולריים בארץ הם כאלו שמביאים הכי הרבה גולשים. לכן הם בעצם משקפים את המכנה המשותף הרחב ביותר של החברה הישראלית. למען האמת, לדעתי הכוח המשקף הוא אפילו יותר חשוב מהכוח המעצב, ולכן גם אם את באופן אישי לא נפגשת הרבה עם המדיה הפופולרית ביום-יום, את עדיין יכולה ללמוד ממנה המון, ולהבין באמצעותה את המקום התרבותי שבו נמצאת החברה הישראלית שמקיפה אותך.

כמובן שהמפגש עם המדיה הפופולרית הוא מפגש עם חומרים שהם לא תמיד עדינים, לא תמיד מעודנים, ובוודאי שלא תמיד צנועים. הקדשתי מחשבה רבה לשאלה אילו חומרים ייכנסו, למרות שהם לא הכי נקיים, ואילו חומרים לא ייכנסו. יש חומרים חשובים שלא נכנסו משום שלמרות שהם מסייעים להבהיר את הרעיון, הם כבר נתפסו בעיניי כבוטים מדי. השתדלתי להפעיל שיקול דעת ראוי ומדויק ככל האפשר, כך שאם תחושי שאת נתקלת בטקסט בוטה מדי, דעי לך שהכנסתי אותו לכאן משום שאני חושבת שאי אפשר לוותר עליו. ובכל אופן, אם יש טקסט שלא נעים לך, תמיד את יכולה לדלג עליו.

אני מאמינה שכיום, לא ניתן לתקן את הקלקולים של המיניות מבלי לפגוש אותם, מבלי "לרדת לקליפות", להכיר אותן, לנתח אותן, לבקר אותן, ולאפשר לעצמנו במקרים מסוימים גם לחוש דחייה. אני מבקשת מראש את סליחתך אם תחושי שיש טקסט מסוים שהיה בעייתי מדי עבורך.

כפי שתראי, יש הבדל בין השפה שבה אני משתמשת, שפה שאני משתדלת שתהיה נקייה ככל האפשר, לבין השפה שמופיעה בציטוטים מתוך המדיה. למרות שחלק מהציטוטים נערכו וצונזרו על ידי, עדיין, מסיבות שונות, היה לי חשוב להשאיר חלק מהשפה של המדיה הפופולרית באופן אותנטי. למשל, המילה "סקס" היא מילה שאני באופן אישי לעולם לא אשתמש בה, לא בספר וגם לא בחיי הפרטיים, כי בשפה העברית, היא נטועה בתוך הקשר תרבותי שאני לא רוצה להשתייך אליו. אבל היא בהחלט עשויה להופיע מדי פעם בטקסטים המצוטטים כאן (זאת בשונה, אגב, ממילת התואר "סקסי", שהיא בעלת משמעות רחבה יותר ופתוחה יותר לפרשנות. במילה הזו אמנם לא אשתמש כאן, אבל אני לא מתנגדת אליה באופן גורף). בכל אופן, בשום שלב לא יופיעו תיאורים מפורטים של מעשים שהצניעות יפה להם, אבל בהחלט ייתכן דיבור "על" מעשים כאלה, מבלי לפרט מה בדיוק מתרחש בהם.

המשיכו לפרקים הבאים

הרבנית אוריה מבורך, יועצת הלכה לדיני טהרת המשפחה מטעם מדרשת לינדנבאום, דוקטורנטית באוניברסיטת בר אילן, מלמדת תורה ופילוסופיה במסגרות שונות, מקימת מכון אפרכסת להתמודדות עם התרבות המערבית, ומחברת "מה את מבקשת: ספר על אהבה וגוף", שיצא בהוצאת קורן (מגיד).